מחדל שעולה בחיי אדם – מאמר של ארז קיטה, מנכ"ל אור ירוק, שפורסם במעריב

הלב נשבר כאשר רואים את תמונות הקורקינט המרוסק שעליו רכב דניאל כהן הקטן ז"ל, רק בן שלוש עשרה. לאחר שנהרג מפגיעת מערבל בטון בתל אביב ביום רביעי האחרון. הלב נקרע במחשבה על משפחתו שהצטרפה למשפחת השכול בישראל מתאונת דרכים, יותר מ-34 אלף מקום המדינה, יותר מכל מלחמות ישראל.

כל מי שמסתובב קצת במשולש הערים תל אביב-רמת גן-גבעתיים מבין שהקורקינטים השיתופיים, הכלי שעליו רכב דניאל, שינו את תרבות ההליכה ובעיקר הנהיגה של התושבים. אלפי כלים שיתופיים נוספו בשנת 2019 למיזם שכולל כרגע בעיקרו את שלושת הערים אבל עתיד להתרחב לערים נוספות. עומסי התנועה והיעדר תחבורה ציבורית נוחה ויעילה הביאו למצב שהקורקינטים השיתופיים אמורים לפתור את בעיית הקילומטר האחרון.

חוסר המוכנות וחוסר הסדר שגילו במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים בטיפול באופניים החשמליים המשיך ביתר שאת גם בתחום הזה כאשר התשתית הקיימת לא מוכנה לקליטת אלפי כלי תחבורה נוספים. הבעיה המרכזית היא היעדר שבילי רכיבה רצופים ובטוחים כאלה שיפרידו את הרוכבים מהולכי הרגל ובמקביל ימנעו את החיכוך הקטלני מכלי הרכב שנוסעים בכביש. למרות תוספת של אלפי כלים חשמליים לא נוספו עוד שוטרים ועוד ניידות שיגבירו את הנוכחות והאכיפה בכבישים וישליטו סדר. אלפי הכלים נהוגים לא אחת בידי רוכבים שאינם מכירים את חוקי התנועה במקרה הטוב וכאלה שמכירים אך מצפצפים עליהם במקרים רבים. לפני מספר חודשים מתנדבי עמותת אור ירוק ביצעו תצפית בקרב מאות רוכבי כלים שיתופיים וממנה עולה כי אחד מכל שלושה רכב על המדרכה וזאת בניגוד לחוק. עוד עולה מהתצפית כי 80% כלל לא צייתו לרמזורים ולחוקי התנועה, 65% רכבו ללא קסדה, 18% רכבו עם אוזניות, 10% הרכיבו נוסע נוסף ומספר דומה דיברו בטלפון הסלולרי בזמן הרכיבה.

הג'ונגל והכאוס התחבורתי שנוצר גרם מיד לנפגעים רבים, מגמה שניתן היה לראות במהלך השנה איך היא הולכת וגוברת באופן הדרגתי. מנתוני מכון גרטנר עולה כי בשנת 2019 נרשם זינוק חד של 230% במספר המאושפזים בבתי החולים לאחר שהיו מעורבים בתאונת עם קורקינט. נתון נוסף שממחיש את אוזלת היד של המדינה בהסדרת התחום הוא העובדה ש-133 ילדים אושפזו בבתי החולים לאחר שהיו מעורבים בתאונה עם קורקינט חשמלי או אופניים חשמליים. 133 ילדים שכלל לא היו אמורים לרכוב על כלי מסוכן כל כך. נתון מקומם נוסף המצביע על כישלון של המדינה טמון בעליה של פי חמישה בפגיעות הראש הקשות, כאשר ב-90% מהמקרים הרוכב לא חבש קסדה שהייתה יכולה למנוע את הפגיעה הקשה.

הכתובת נמצאת על הקיר אבל הגופים האחראים על התחום מעדיפים לעצום עיניים ולגלגל את האחריות מאחד לשני. עד לרגע שדניאל ז"ל עלה הקורקינט היו צריכים להתקיים שורה של מחסומים שימנעו ממנו את הרכיבה. הכשל הוא בראש ובראשונה בחוסר המודעות הציבורית וההבנה שלא מדובר בצעצוע תמים אלא בכלי תחבורה לכל דבר ועניין. היעדר נוכחות משטרתית הביאה למצב בו אין חשש לעבור על החוק כי הסיכוי להיתפס הוא נמוך מאוד. לכך יש להוסיף את הזמינות הגבוהה של אותם כלים שיתופיים אשר נמצאים כמעט בכל רחוב, הקלות של שכירת הקורקינט והשימוש בו גם על ידי מי שאין לו הרשאה לכך.

המקרה הטראגי שבו דניאל כהן ז"ל קיפח את חייו הוא תוצאה ישירה של הזנחה ומחדל של המדינה. לדאבון ליבנו דניאל לא יהיה האחרון שיקפח את חייו בכבישים המדממים שלנו. הפתרון חייב להיות בדמות תוספת של שוטרים וניידות שיגבירו את ההרתעה והציות לחוק. חייבים לסלול רשת של שבילי רכיבה לטובת כלל הרוכבים על הדו גלגלי החשמלי. חייבים להטמיע בציבור את העובדה שהכלים החשמליים אינם משחק ילדים אלא כלי תחבורה, כזה שיכול לקצר את זמן ההגעה ממקום למקום אבל גם לסכן את החיים של מי שרוכב עליו.

עד אשר כל הדברים הבסיסים הללו יקרו כולנו חייבים להבין שאנחנו לבד במערכה הזאת. המדינה למעשה הפקירה אותנו ואנחנו לבד על הכביש. הורים, אל תיכנעו ללחץ של הילדים ואל תתנו להם לעלות על הכלים הללו, גם לא לסיבוב קצר, הרי אין דבר יותר יקר מחיי ילדינו.