מחדל תאונות הדרכים ממשיך לגבות קורבנות ועובר בשקט בשקט מתחת לרדאר של הממשלה. כאשר יצאנו מהסגר בסוף חודש אפריל פער ההרוגים מתאונות דרכים השנה לעומת שנה שעברה היה בירידה של 25%. באותם ימים, שנת 2020 נראתה כשנת הצלחה בתאונות דרכים ולו רק בשל הקורונה.

כאשר מדינת ישראל החלה ליישם את המדיניות והאסטרטגיה שלה במאבק בנגיף הקורונה, היא אימצה את האסטרטגיה הכושלת שלה בתאונות דרכים. כך, כאשר נרשמה הצלחה זה היה בזכות הפעולות שהממשלה ביצעה וכאשר נרשם כישלון מיד הופנתה אצבע מאשימה לאזרחים שלא מילאו את ההוראות וההנחיות. בדיוק כמו במאבק בתאונות הדרכים.

האסטרטגיה הזו נוחלת כישלון לאורך זמן ואי אפשר להצליח כאשר המדינה לא לוקחת אחריות ולא פועלת להציל חיים. מאז סוף חודש אפריל נרשמת עליה במספר ההרוגים מתאונות דרכים והפער בין השנה הנוכחית לקודמתה כבר הצטמצם למספר חד ספרתי. אנחנו מאוד קרובים למחוק את ההישגים שנרשמו בתקופת הסגר.

כל מי שמסתובב בכבישים לא מופתע מהנתון הטראגי הזה. משטרת ישראל עסוקה במשימות קורונה וכולנו רואים פחות ופחות משטרה בכבישים. חישבו על עצמכם כאשר אתם נוהגים ורואים ניידת משטרה בכביש. באופן טבעי אתם מורידים את הרגל מהגז, דרוכים יותר, בוודאי שלא עושים שימוש בטלפון הנייד ונוהגים לאט ובטוח יותר. נוכחות משטרתית בכבישים היא כלי אפקטיבי ומוכח לצמצום תאונות הדרכים. אין תחליף לניידת משטרה בכביש, לא אזרחים מצלמים, לא מצלמות דמה או כל פתרון יצירתי אחר.

מסקר שערכה המשטרה במטרה לתעדף את העבירות המטרידות ביותר את האזרחים באזור מגוריהם, עולה כי עבירות התנועה מטרידות את הציבור הישראלי יותר מאשר כל עבירה אחרת. 17% מהנשאלים טענו כי תאונות דרכים/רכב משתולל/שכרות מטרידות אותם במקום הגבוה ביותר, כאשר במקום השני הציבור מוטרד מעבירה של פריצה וגניבת רכוש מהבית – 13.4%. במקום השלישי הציבור חושש מעבירה של תקיפה פיזית. בסך הכל, אחד מכל חמישה ישראלים (21%) מוטרד מעבירות התנועה המתרחשות בכביש, מעט פחות מעבירות האלימות (24%).

בחודשים האחרונים אנחנו רואים פחות ופחות ניידות תנועה בכבישים. על פי החלטת הממשלה היו אמורות להיות 450 ניידות תנועה בכל רחבי הארץ. כיום ישנן רק כ-270 ניידות. לפער הזה של כ -200 ניידות יש חשיבות קריטית בחוסר היכולת לנצח במאבק בתאונות דרכים ולהציל חיים. הסדר הציבורי בכבישים נפרם ונכונותם של אזרחים לציית לחוקי התנועה נשחקה. כך, נהגים מרשים לעצמם לנהוג בבריונות, לנהוג במהירות מופרזת, לא לתת זכות קדימה להולכי הרגל או להתעסק בטלפון הסלולארי בזמן נהיגה, כי הם יודעים שהסיכון שיתפסו על ידי המשטרה הוא קטן מאוד. שינוי תרבות הנהיגה מבוסס על חינוך ומודעות אך הוא נטול אפקטיביות אם מרכיב ההרתעה נעדר ממנו. אם נהג לא מבין שלנהוג תחת השפעת סמים או אלכוהול זו פעולה שמסכנת אותו ואת שאר משתמשי הדרך, אז תפקידה של המשטרה הוא לייצר את אותה הרתעה שתייצר את ההבנה אצל הנהג שאם יעבור על החוק הוא ייתפס וייענש בחומרה, כך שלא ישתלם לו לנהוג שיכור או מסומם.

ערכה של ההרתעה נסדק בחודשים האחרונים והכבישים הפכו למקום פחות ופחות בטוח. את המצב הזה ניתן לשנות באופן כמעט מיידי. תוספת של 200 ניידות תנועה ותוספת של מאות שוטרים שיתפרסו בכבישים האדומים, בצירים המרכזיים, בצמתים המסוכנים ובסביבת מרכזי הבילוי, יחזירו את תחושת הביטחון להולכי הרגל, לרוכבי הדו גלגלי ולשאר משתמשי הדרך. מדובר בהשקעה כספית נמוכה שתחזיר עצמה במהירות - פחות הרוגים, פחות סבל, צער וכאב ופחות נזק כלכלי למשק.

המאבק בקורונה גוזל מהחברה הישראלית, על כל גווניה, מחיר אישי, חברתי וכלכלי. תחושת האנרכיה השוררת בציבור הישראלי מחלחלת אל הכבישים והאזרחים אינם מצייתים לחוקי התנועה. אסור לנו כמדינה וכחברה לעבור על כך לסדר היום ואסור לנו להניח בצד את הצלת החיים כערך עליון. חובתנו לדרוש מנבחרי הציבור להשיב את הסדר הציבורי לכבישי ישראל ולרחובות הערים על מנת למנוע את הקטל בכבישים.

הכותב מכהן כמנכ"ל עמותת אור ירוק הנאבקת בתאונות הדרכים